הגברים בוכים בלילה

ולא לא נשמע קולם.

הוא לא נשמע כי הם שותקים, לא מדברים ומרגישים שבעיתוי הזה זה אולי הדבר הכי פחות לגיטימי,

הוא לא נשמע כי הם לא עושים את העיבוד ללידה שהיא אירוע לא פשוט שלפעמים הולם בפראות בסדר היום, בחיים, וגורם לשינוי סטטוס בלתי הפיך.

אחד מכל עשרה גברים חווה דכאון אחרי לידה, אז איך זה שאנחנו לא שומעים על זה?!

דכאון אחרי לידה היא תופעה שמתחילה להיות מוכרת יותר ויותר, אולי בגלל טבעו ההתכנסותי של הדכאון, השקט כלפי חוץ והרצון רק לכבות את האור ולהכנס אל מתחת לשמיכה זה נושא שלא מספיק מדובר.

אך בעוד נשים רצות עם הצגות בנושא, עם מעגלי תמיכה ועם פעילויות במתנסים לאחרי לידה.

הגברים נשארים שוב בחוץ.

מה ההבדל בין דכאון אחרי לידה אצל גברים ואצל נשים?

גם אם דכאון ילווה בתסמינים דומים כמו ירידה בתפקוד ובחשק, וקושי לתפקד. זה יכול להראות אחרת. למשל גבר שאחרי לידת הילד הראשון הרגיש שהוא לגמרי מחוץ לסיפור, בחודש - חודשיים הראשונים עוד לא החל לטפל בתינוק ולהקשר אליו אבל לקח על עצמו את הפרנסה בצורה טוטאלית לגמרי. הוא זנח לחלוטין פעילויות חברתיות, התרחק מחברים, ממשפחה פשוט עבד, עבד ועבד. כך הוא הרגיש את עצמו מועיל למשפחה הקטנה החדשה שלהם.

אם יש שינויים הורמונליים אלו לא אותם שינויים שחווה אישה אחרי לידה, וכן גם גברים יחוו שינויים הורמונלים.

בעוד האשה מרגישה עומס עצום ואת החופש שאבד לה, גר מרגיש לפעמים שידיו כבולות, וגם אם הוא מאוד רוצה לעזור, הוא לא תמיד יכול. בסמביוזה הזו שבין האם הטריה והתינוק הוא לא לוקח חלק.

ואז מגיע גם ריחוק פיזי, שמוסיף עוד עומס על המערכת.

וזוגיות שפונה כעת להורות ולדאגה לקטנצ'יק שגם אם יהיה המתוק ביותר, זה לא תמיד מנחם.

לפעמים אצל גברים נראה יותר עצבנות ורגזנות, עבודה ולקיחת תפקידים מחוץ לבית דווקא סביב הלידה. לכן חשוב כל כך לזכור שגם בתקופה הנפלאה והמרגשת הזו, יש עומס עצום. בין אם זה בגלל שנכנסים עוד אנשים לתוך הקשר הזוגי כמו אם או חמות שבאות לעזור עם התינוק. והמרחב הזוגי שמשתנה לגמרי.

הפרשנות של נשים במקרים כאלו - אינה שגם הוא חווה דכאון (כי דכאון יתבטא אצל אשה כהתכנסות פנימה ואילו אולי הגבר יחווה רוגזנות) ובגלל שגברים פחות יבטאו את התחושות הללו במילים, הרבה יותר קשה לזהות את זה.

אז מה בכל זאת אפשר לעשות- חשוב לתת מרחב לזוגיות, גם בתקופות שמיד אחרי הלידה, לזכור שהבסיס הזוגי הוא התשתית של המערכת המשפחתית, ולפנות מעט זמן גם לביחד הזה, לפגוש, לשאול להרגיש אחד את השני. וכמובן לתת מקום לדבר ולשמוע שגם אם לו קשה זה לא גורע מן הקושי או מהמקום שבו האישה צריכה את הזמן להתאוששות וההחלמה מהלידה שחוותה.